מאריאל יצא שלום

בתל-אביב ובמזרח ירושלים, בבית-ג'אלה ועכשיו גם באריאל – סדרת הכינוסים של עמותת 'הסכמי השלום הטובים ביותר' חוצה מחסומים גשמיים ורעיוניים ומושכת  סטודנטים וחוקרים כמעט מכל הקצוות. המטרה היא למצוא פתרון מדיני שרוב הציבור בשני הצדדים מסכים לו. לפי תגובות הקהל הערבי והיהודי באריאל, זה נראה אפשרי עד להפתיע

אבינדב ויתקון

נראה שבמרכז האוניברסיטאי אריאל לא היה מעולם כנס עסיסי כל כך. למרכז ה"ימני" הידוע, שרבים מעמיתיו האקדמיים מחרימים אותו בדבקות דתית כמעט, צעדו בסך סטודנטים וסטודנטיות פלשתינים מרחבי יו"ש, אורחים פלשתינים נוספים, ולא אחר מנשיא 'קואליציית המוסלמים החופשיים' שהגיע היישר מארצות הברית. האורחים הפלשתינים בכנס השלום באוניברסיטה "של המתנחלים" התמקמו בטבעיות, מתערבבים בקהל ובין צלוחיות העוגיות ופינות הקפה. הם התיישבו לצד הסטודנטים ואורחי הכנס הישראלים, בהם דתיים-לאומיים רבים, חובשי כיפות ומתנחלים למהדרין, והשתתפו בפעילות היום באווירה כמעט אינטימית.

נכון, הפלשתינים הגיעו באיחור רב, לאחר עיכובים שונים ומשונים בדרך, ועל רבים מהמוזמנים אסרה מערכת הביטחון את הכניסה לאריאל, אולם הם – כנראה מתוך הרגל – לא נראו מדוכאים מהעובדה הזו. אדרבה, כמעט בעליצות התנהל דיון פתוח ומעניין בשאלה "מהן תוכניות השלום הטובות ביותר" ששני הציבורים – הישראלי והפלשתיני – יכולים לקבל בהסכמה עממית רחבה ולהביא לידי מימוש.

דורון צור, דוקטורנט לסיום סכסוכים באוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר עמותת 'הסכמי השלום הטובים ביותר', הסתובב מצוברח משהו: לא משום שמרבית המוזמנים הישראלים סירבו להגיע למרכז האוניברסיטאי ה"כובש" – אלא מפני שכמה ממוזמני הכנס הפלשתינים שהביעו רצון לבוא לכנס בנושא השלום באריאל נותרו מסורבי כניסה.

גם המרכז האוניברסיטאי הובך ככל הנראה מהאירוח הלא שגרתי: דגל ישראל הקבוע בכל הכיתות והאולמות נעלם מהאודיטוריום שבו נערך הכנס, ושלט גדול ומבטיח על השלום שיש למצוא בין ישראל וPalestine"" הפתיע את האורחים, כולל אחת מנשות סגל המרכז, שהופתעה (לטובה, כך נראה) שגם מקום העבודה שלה מכיר סוף סוף בפלשתין. ספק אם אכן זו הייתה כוונת המוסד, שכן כפי שאמר נגיד המרכז האוניברסיטאי, יגאל כהן-אורגד, "לא הצבנו דגל ישראל, אבל גם דגל פלשתין לא הצבנו".

כדרך רבים בימין, כהן-אורגד אמר בעיקר מה לא, אך הוא הוסיף באיזה כיוון נמצא ה'כן'. "אני לא מאמין בהפרדה. אוסלו נכשל, ההתנתקות נכשלה. אני מאמין שאנחנו צריכים לשתף פעולה ככל האפשר ביצירת חיים משותפים, לכן הדיונים האלה חשובים כל כך". 

לומדים ביחד. המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

העובדה שפלשתינים רבים כל כך הסכימו להגיע לכנס באריאל, אגב צפצוף על החוק הפלשתיני שאוסר ביקור בהתנחלויות, אינה מובנת מאליה כלל. יתרה מכך, הם נראו ממש להוטים לשיח, לשמיעת עמיתיהם ה"מתנחלים" במרכז. דורון צור מקווה שכנסי 'הסכמי השלום הטובים ביותר' יעוררו את מודעות הציבור לפרויקט, ויצטרפו אליו דרך אתר האינטרנט שלו.

"אנחנו צריכים", הוא אומר, "ליצור מציאות שבה אזרחים ישראלים ופלשתינים משתתפים בהצגת רעיונות לשלום, ובעיצובם על ידי הצגת שאלות ותשובות ובקשות לתיקונים. מדובר בתוכניות מפורטות ביותר, שקופות, שכל אחד יכול לבחון, לשאול ולצפות לתגובה. זו הדרך ליצירת אמון, ליצירת איזשהו הסכם שאפשר לומר עליו, הנה, רוב הציבור משני העמים מסכים, בואו נעשה משאל עם, בואו נהפוך אותו למציאות.

"יש לנו כרגע 22 תוכניות: מרעיון שתי המדינות עד רעיונות של קונפדרציות כאלו ואחרות, סיפוח ישראלי של שטחי יהודה ושומרון, וגם האופציה הירדנית – אף שהיא בעייתית, כי כרגע הירדנים לא מעוניינים להשתתף בדיון הזה בכלל; הרי זה לא יעלה על הדעת מבחינתם. כל מי שרוצה להציג תוכנית רצינית יכול לעשות זאת, וכל מי שנרשם באתר יכול להצביע ולדרג את היוזמות. ההרשמה חשובה כי אנחנו זקוקים במיזם למידע סטטיסטי שייחשב כמייצג את הציבור הישראלי והפלשתיני".

ההתנחלויות הן חלק מהפתרון

הבחירה באריאל היא השלמה מתבקשת לשלושת המיקומים הקודמים של כינוסי 'הסכמי השלום הטובים ביותר': תל-אביב, מזרח ירושלים ובית-ג'אלה. בכינוס באריאל הוצגו חמש מתוך 22 התוכניות שהוגשו. קדאפי המנוח היה בוודאי נרגש לראות שארבע מתוכן הציגו גרסאות כאלו ואחרות של "מדינה אחת". כמובן, "מדינה אחת" היא רק כותרת, אבל הרושם הלא מדעי הוא שהן האורחים הפלשתינים הן האורחים מקרב המתנחלים ראו בפתרונות מעין אלה ברירה מתבקשת.

אחד מאנשי הסגל של המרכז ישב ומלמל "זה הזוי, הזוי", אך הקהל בכללו התייחס בכובד ראש להצעות השונות: החל מקונפדרציה ישראלית-פלשתינית – "נוסח ארצות הברית" לדברי המציע, נוסח יוגוסלביה לדברי המתנגדים – וכלה בסיפוח מלא של שטחי יהודה ושומרון.

שותפו של צור למיזם, ומיוזמי הכנס, לצד המחלקה לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל, הוא עו"ד כמאל נוואש. נוואש, אמריקני מוסלמי ממוצא פלשתיני, הוא נשיא 'קואליציית המוסלמים החופשיים', ארגון הדוגל באסלאם ללא אלימות. נוואש הקים את הארגון הזה בעקבות אירועי 11 בספטמבר. עם כריזמה של ברק אובמה הוא עלה לדוכן הנואמים, התעטף בצעיף פת"ח מעוטר (מן הסתם היסטוריה באריאל), והודיע על יוזמת הפדרציה שלו. "קיוויתי שנראה פה את הדגל הישראלי-פלשתיני, והתאכזבתי; קיוויתי שזו תהיה ההתחלה של הדיון. אבל אני רוצה שתרגישו בנוח עם ההתעטפות שלי בדגל הפלשתיני, הוא חלק מהזהות שלי".

תרגישו בנוח עם ההתעטפות שלי בדגל הפלשתיני. עו"ד כאמל נוואש

נוואש, המגדיר עצמו "מוסלמי אורתודוכסי", אמר כי מבחינת הפלשתינים, ההתנחלויות כלל אינן הבעיה –  אלא דווקא הפתרון. "כדי שנמצא פתרון עלינו להיות כנים. שיהיה ברור מה אנחנו רוצים, מה החששות שלנו, תבינו אותי כמוסלמי, ואני אבין אתכם. בשביל הרבה אנשים בישראל, יהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מישראל. מהזהות הלאומית והדתית שלהם. אני מבין את זה. אבל לדידם של הפלשתינים, לא יהודה ושומרון הם פלשתין אלא כל ישראל. אני לא אומר את זה כדי שנריב, אלא כדי שנבין למה כנראה גם בעוד עשרים שנה הפוליטיקאים שלנו לא ימצאו פתרון".

נוואש מציע פדרציה ישראלית-פלשתינית נוסח ארצות הברית, עם ממשלה לכל אחד משני המחוזות, וכן ממשלה פדרלית שבה ייצוג שווה למחוז היהודי ולמחוז הערבי – וכך "הישראלים לא יחששו לעולם מהדמוגרפיה". כמו כן, "אם אין לכם אמון, תשמרו גם על צה"ל. הוא יהיה הצבא של המחוז היהודי. מצדי תקימו שם מדינת הלכה אם זה מה שאתם רוצים".

לפי העיקרון של נוואש, הן יהודים הן פלשתינים יוכלו לגור בחופשיות בשני המחוזות, וגם אם ההגירה לאחד מהם תוגבל, היא לא תפחת מ-50 אלף איש בשנה. "בעתיד, אולי גם ירדן, סוריה ומצרים יצטרפו לפדרציה", הציע בהתלהבות.

הפלשתינים בקהל שהתבקשו להביע את דעתם התלהבו מהתוכנית. הישראלים הרבה פחות, ונוואש התקשה להבין מדוע. "פשוט מאוד", ענה רענן גיסין, יועצו לשעבר של אריאל שרון, שהגיע לכנס. "הרעיון הזה יביא למלחמה ולסוף למדינת ישראל. המחוז הפלשתיני יקלוט ללא הגבלה את מי שהוא רוצה, וזה בדיוק יהיה הפתיח של המלחמה הבאה. אם היינו אי בלב ים, אולי זה היה רעיון טוב. אבל אי אפשר לנסר את הארץ הזו ולשלוח אותה לאוקיינוס. אנחנו חיים במזרח התיכון".

מעדיפים לחיות ביחד

האמת היא שהניסיון המגושם לחסל את ישראל בדרכי נועם לא היה מעודד, אולם יש לציין כי נוואש הביע אהדה גם לתוכניתו של צבי מִסִּינַי, שגילה לפלשתינים ולישראלים שבעצם כמעט כל הפלשתינים הם יהודים לשעבר שאוסלמו באלף השנים האחרונות. "כולנו בַּנִי-איסראיל", הסביר. "אתם יהודים כמו שאנחנו פלשתינים. אנחנו אותו עם. זה מוכח גנטית, וגם מוכח שהאוכלוסייה הערבית שמרה מנהגים יהודיים. הפתרון הוא מדינה יהודית אחת בין הים לירדן, שבה יוכלו להיות אזרחים שווי זכויות הפלשתינים שיחזרו לזהות היהודית שלהם, גם בלי לעזוב את האסלאם, אלא רק מבחינת התודעה הלאומית".

לא מעט יהודים ופלשתינים הצביעו בעד התוכניות של מסיני, ונוואש חילק את החוברת של מסיני 'ההתחברות' בין היושבים באולם, וחיוך ענקי על פניו, אף שהתוכנית של מסיני היא כמעט תמונה הפוכה לזו של נוואש: היבלעות פלשתינית במרחב הישראלי תחת היבלעות ישראלית במרחב הערבי.

"הרעיון שהפלשתינים הם יהודים במקורם הוא אולי ביג דיל בשביל היהודים, אבל ממש לא חידוש מזעזע בעיני הפלשתינים", הוא מסביר. "כל מי שיודע קצת היסטוריה יודע שהיהדות הייתה ראשונה, אחריה הנצרות ובסוף האסלאם. עד לפני 150 שנה גם המשפחה שלי מבית-לחם הייתה נוצרית. אנחנו יודעים שהיו יהודים שישבו בארץ הזו שקיבלו את הנצרות, ועם בוא האסלאם קיבלו את האסלאם. זה בעינינו מובן מאליו. כל פלשתיני יודע שתושבי חברון היו פעם יהודים. יש לנו מנהגים ברורים שיכול להיות להם רק מקור יהודי, כמו מנהג הייבום שלא קיים באסלאם, אלא רק בקרב הפלשתינים, או מנהג שהצעירים כבר לא כל כך שומרים עליו היום של הימנעות מאכילת דג עם חלב, מנהג יהודי לחלוטין.

"הבעיה בגישה של צבי מסיני, שעלולה להרתיע פלשתינים רבים, היא שלדבריו הפלשתינים צריכים ללמוד את הזהות היהודית 'המקורית' שלהם. בעינינו, הערבים, היהדות היא דת ולא לאום, ולכן מנקודת מבט פלשתינית יש פה בעצם ציפייה לוויתור על הזהות הדתית של הפלשתינים, זהות שחשובה להם מאוד. אין סיכוי שהם יוותרו על האסלאם. לכן הרבה יותר מכפי שמעסיק אותם אם הם היו יהודים פעם, מעסיקה אותם השאלה אם הם באמת יקבלו זכויות מלאות מבלי לוותר על הדת והזהות שלהם".

ואכן, שוויון הזכויות במדינה-האחת נראה כסוגיה המעסיקה ביותר את הצעירים מבין הפלשתינים. וכך אפילו הצעתו של דוד איש-שלום – סיפוח מיידי של שטחי יהודה ושומרון לישראל, פירוק אש"ף וחמאס והענקת אזרחות מלאה לערבים הפלשתינים תמורת ויתורם על שאיפות לאומיות במדינת ישראל – זכתה בקרבם לכמה קולות תומכים.

"אני מקריית-גת", מסביר בעיניים נוצצות תייסיר, פלשתיני צעיר מחברון שתמך בהצעתו של איש-שלום, "ולא הייתי בה אפילו פעם אחת. כל פתרון שיביא לנו שוויון זכויות, שאני אוכל לבקר בישראל ויהיה שלום, הוא טוב, אפילו אם זה אומר שישראל תהיה מדינה יהודית. זה לא מפריע לי; אני גר ליד יהודים ואין לי שום בעיה עם זה. אנחנו רוצים לחיות פה, והפתרון הטוב ביותר הוא מדינה אחת".  

לעומתו, נג'אח, אף הוא צעיר פלשתיני מחברון, תקף את איש-שלום על ציפייתו מהפלשתינים לוותר על חלומם הלאומי ולחיות במדינה יהודית, והוא מאמין שיום יבוא ותהיה מדינה חילונית אחת. "אני איש הומאני", אומר נג'אח בחיוך, "בעיניי אנחנו שווים לחלוטין. אתה אח שלי לכל דבר. אין משמעות לכל השאר. לכן אנחנו חייבים להיות שווים. מדינה אחת פירושה מדינה עם שוויון מוחלט לכולם. בזה אני מאמין. אם זה מה שהאנשים יחונכו אליו, זה מה שיהיה. על אף שיש אנשים שפועלים לכיוונים אחרים".

איך ההרגשה שלך להיות באריאל?

"מצוינת. אני מרגיש בין בני אדם. כל מקום שבו מדברים במקום להילחם הוא מצוין".

התוכנית תבוא מלמטה

דורון צור, אתה מדבר על ההסכמים הטובים ביותר. יש שיאמרו שאלה ההסכמים ההזוים ביותר. 

"בשנת 1897 הציונות הייתה חלום הזוי. חמישים שנה אחר כך קמה מדינת ישראל. נכון, באותה מידה היא גם הייתה עלולה לא לקום. יש הרבה צמתים בהיסטוריה, אבל זה לא אומר שאנחנו פטורים מלנסות ולשנות את המציאות. הסכסוך הוא לא צונאמי, לא גזירת גורל. הוא נמצא במוחות של אנשים, ושם אפשר גם לשנות את התודעה. אם אנשים ייפתחו, ישבו וילבנו את הרצונות שלהם, זה יקרה".

ליצור מציאות משותפת להצגת רעיונות לשלום. דורון צור

לפוליטיקה יש כוח משלה. איך אפשר לעקוף אותו?

"אם יתברר שיש רוב גדול לתוכנית מסוימת, תקום בסוף מפלגה פוליטית שתאמץ אותו. היום התהליך הוא הפוך – המנהיגים חושבים שהם בוחרים מה שנדמה להם שהציבור שלהם רוצה, או שטוב לציבור, ואנחנו תקועים. ככל שנצליח ליצור ייצוג סטטיסטי טוב יותר של האוכלוסייה, כך התוכניות שייבחרו יזכו ללגיטימיות רבה יותר". 

מה הביא אותך לפרויקט הזה?

"אני חולם על הרעיון הזה כבר תשע שנים. הפרויקט הוא חלק מהדוקטורט שאני כותב באוניברסיטה העברית על סיום סכסוכים. יש משהו מוזר בזה ששני העמים, שרוב האזרחים שלהם רוצים שלום, לא מגיעים לשלום. לכן אנחנו פתוחים לכולם. מהימין הקיצוני אצלנו ועד חמאס. אני מוכן שכל רעיון יעלה. יש לנו 22 רעיונות שונים ומגוונים. חייבים להיות פתוחים כדי שזה יתקדם לאן שהוא ויזכה לתמיכה ציבורית. תראה למשל את הישראלים הרבים שסירבו להגיע לאריאל לכנס של שלום. הם שבויים במחשבה המקובעת ש'אריאל' סותרת אוטומטית את 'השלום'. הם לא מוכנים להיפתח לביקורת. אנחנו חייבים להתעלות מעל תגובות פבלוביות כאלו".

באתר TheBestPlan.org אפשר להירשם, לדרג כל אחת מ-22 התוכניות המוצגות, ואף להציע תוכניות חלופיות. מי יודע, אולי יום אחד תישלף דווקא התוכנית הזו במסיבת עיתונאים היסטורית. "כל אזרח שרואה ערך בשירות מילואים שמטילים עליו מלמעלה, אני קורא לו שיבוא ויעשה גם שירות מילואים אזרחי מבחירתו שלו וישתתף בפרויקט", אומר צור. "כל אזרח שיש לו דעה, במקום להסתפק בהטלת פתק לקלפי או בהתבצרות בדעתו בדרך של הפגנה, שיבוא וינסה לעצב תוכניות לפתרון. שישפיע, שיציע פתרונות, שישפר הצעות של אחרים. אם נצליח להגיע להצעות כאלה, ויש לא מעט הוגי דעות רציניים גם בימין הישראלי שיכולים לתרום לכך – נוכל לומר שהן מייצגות את האזרחים, נוכל להביא להליך שבו תהיה הכרה עולמית ברצונות האלה. זה העתיד שלנו". 

 

Bookmark the permalink.

Comments are closed.